סופש במדריד

סופ’ש רומנטי במדריד / יוסי דנה

 

31 במרץ 2002 מעט לפני חג הפסח 11 בלילה אנחנו בדרך  לאיטליה!

כמה  ימים קודם לכן חלמנו  ענת ואני שבא לנו לגנוב זמן איכות בדרומה של איטליה.

רק היא ואני מבלי שאיש בעולם יידע.

לנשום פיצה פסטה אספרסו בכל פינת רחוב

להתנות אהבים  בכל מלון או חדרון

ענת ואני אוהבים אהבת נפש, מדברים צוחקים נהנים ועושים כמעט כל מה שבא לנו.

העובדה שענת נשואה לאחר ואני לאשתי לא מפריעה אלא מאתגרת, אסורה הווה אומר מתוקה.

שש שנים שאנחנו ממתיקים עצמנו באיסור זה.

מעת לעת נפגשים בחדרי אירוח, בתי מלון ובטבע האהוב עלינו כל כך.

הפעם לראשונה החלטנו חול.

לבעלה סיפרה שנוסעת למסע קניות באיטליה.

לאשתי סיפרתי שבמסגרת עבודתי הוטלה עליי משימה ולמרות התנגדותי אני חייב לטוס, היא בנשמתה הטהורה והטובה האיצה בי שאצא ועל הדרך אנצל את הזמן לנוח.

בעבודה סיפרתי שאילוצים משפחתיים מחייבים אותי לכמה ימים בדרומה של היפה באירופה.

וכך מוצא עצמי בוהה מבעד לחלון המטוס במגף שאליו אנו באים.

נחיתה רכה….הקברניט מכריז באנגלית ואז בשפה האהובה עליי

“ברוכים הבאים לברנדיזי, העירה הדרומית ביותר באיטליה”

“תהנו” הוא מוסיף ואני מתכוון להשמע להוראות…

דיילת שנראית כמו פרסומת למשחת שיניים מחייכת במבט שרומז “בא לי להיות איתך בסופ’ש רומנטי במדריד”  מחייכת ומסמנת עדין לא לקום.

נמתחים מעט, משחררים חגורות, אני מתרומם ומעיף מבט לכיוונה של ענת שישנה כמו מלאך.

תלתליה מכסים חצי מיופיה מה שהופך אותה ליפה הרבה יותר.

שפתיה כמו צוירו בצבע שעדין לא הומצא, משהו בין אפרסק לדובדבן.

לא יכול להתאפק ונושק לה בידיעה שכמו תמיד היא תקפוץ ותכעס שאני עושה זאת בפרהסיה.

מופתע שהיא לא מגיבה…קורא לה, מזיז אותה והיא לא קמה…אני מנסה בקול רם…”ענת!!” היא לא זזה.

אני מנער אותה וצועק “ענת” וענת לא מגיבה.

שתי דקות והמטוס מתמלא פרמדיקים רופאים והמולה שאני לא מצליח לעקל מה קורה פה.

מזריקים לי משהו ומושיבים אותי בכסא שליד היציאה מהמטוס.

אני מתחיל להבין שהמצב לא טוב ורחוק מלהיות הפיך.

שותה מים תשוש כנראה מהחומר שהוזרק לי. תחושה מוזרה של שכרות עייפות וחרדה.

לפתע הם מוציאים את ענת על אלונקה כשכולה מכוסה….גם הראש.

“רגע” אני צועק להם, “היא תחנק, תעיפו את הסדין מהפנים שלה”

והם לא מבינים האיטלקים המטומטמים האלה, אחרת היו שומעים בקולי..

הרופא הבכיר שהיה במקום יחד עם הקברניט  ניגשים אליי והרופא אומר לי באנגלית לא ברורה “אני מצטער להודיע לך שאשתך נפטרה”

אני זוכר שלא הגבתי…רק בכיתי ומשם הובלתי לחדר צדדי בשדה התעופה.

יושב מכופף מכסה פניי בשתי ידיי ואין לי שמץ של מושג מה אני עושה,

למי אני מודיע שהמאהבת שלי מתה.

למי להתקשר.

איך בעלה יגיב?

איך אשתי?

איך אוכל להתמודד עם הסיוט שנכפה עליי.

מבקש מאחד הבחורים טלפון לחייג לארץ ועדין אין לי מושג למי.

האופציה הראשונה שעולה לי לראש זו מורן, חברה של ענת.

מחייג והיא לא עונה.

מציץ בשעון ומגלה ששלוש לפנות בוקר.

מחייג לאחי וגם הוא לא עונה.

מבקש לראות את גופתה של ענת להבין מה קרה לה והם מסרבים בטענה שכרגע אני על תקן של עצור עד שתתברר סיבת המוות.

 

אין תסריט שלא הרצתי בראש להבין ממה ולמה זה לעזאזל קורה לי.

שותה את הקפה העשירי שלי. מצית סגריה ובוכה.

כמה אהבתי את ענת.

ואיך אצא מכל הסיפור הזה.

שוב מעיף מבט בשעון שתלוי מעליי ומגלה שכבר שש בבוקר.

מנסה לחייג למורן והיא עדין לא עונה.

מסרון קטן ממורן מודיע לי “יוס זה דחוף? אני בבית חולים עם הילדה”

“כן” אני עונה לה, “תעני לי לטלפון חייב לדבר איתך עכשיו”

מחייג והיא לא עונה.

שלוש דקות והודעת סמס מאחי “מה קורה יוס? חייגת אליי?”

“כן” אני עונה לו “תענה לי אני מחייג”

בשלב הזה התחלתי להרגיש כמו בסרט אימה.

מחייג אליו והוא לא עונה לי.

לראשונה בחיי הרמתי ראשי לכיוון התקרה כמו פונה לאלוהים ואומר לו “מה אתה עושה לי יא בן זונה?

“מה???????”

שאגתי בקול רם.

שני איטלקים שנראים כמו סוהרים תורכיים שנלקחו מאקספרס של חצות נכנסים לחדר עם אזיקים, אוזקים אותי ומובילים אותי באגרסיביות לרכב משטרתי שחיכה מחוץ לשדה.

הניידת מסתובבת ברחובות ברנדיזי ואני חושב על כל מה שתכננו ענת ואני לעשות פה.

מגיעים לרחבה מוזרה שנראית כמו כניסה לקניון או היכל תרבות.

הניידת נעצרת מול דלתות כניסה רחבות.

אני נכנס פנימה, הם משחררים את האזיקים.

מושיטים לי מכתב ומסמנים לי להתקדם קדימה לכיוון המסדרון.

אני קורא ולא מבין…קורא והולך.

במכתב כתוב:

“אתה זוכר שלפני ארבע שנים הודעת לכולם בהודעה שכאילו נכתבה מאישתך שמודיעה שאתה מת?

אתה זוכר את הבלגן שיצרת?

אתה זוכר את התאריך?”

נעצר כי הדמעות מסתירות לי את המילים כשלפתע ווילון ענק נפתח ואני עומד על במה כשכל הקהל צועק לי “אחד באפריל”

האור נדלק וענת בשורה הראשונה לצד בעלה. לידם אשתי, אחי וכל החברים משפחה ואפילו הדיילת שמחייכת עם שיניה כמו נלקחה מפרסומת של משחת שיניים יושבת שם עם מבט שרומז…בשנה הבאה אני ואתה בסופ’ש רומנטי במדריד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם