נועמי

נועמי / יוסי דנה

 

“ג’ילדה,  ג’ילדה ” הייתה קוראת בעברית עילגת לכלבה שלה.

כשהיו רוצים להרגיז אותה , ילדי השכונה היו קוראים לעברה  “ג’ילדה מתה”  והיא הייתה בוכה וצועקת “לא נכון !!!!, ג’ילדה לא מתה !!”

 

כמה רוע יש בילדים

לא מבינים מה הם עושים  לנועמי.

כן כן שמעתם נכון, נועמי. לא נעומי ולא נעמי.

נועמי.

היא הייתה בת 74 כשנפטרה אבל עם מוח ואינטליגנציה של בת שנתיים.

היא ניצולת שואה…אבל לא שואה כמו שאתם מכירים.

לא טרבלינקה, לא אושוויץ וגם לא סוביבור.

השנה היא 1941, המקום הוא טריפולי שבלוב. השעה שבע וחצי בערב נועמי  יושבת לסעוד את ארוחת השבת  עם המשפחה המורחבת, הורים אחים דודים בני דודים ושכנים שהיו מצטרפים  כמו בכל ארוחת שישי אצל משפחת דנה.

היא הייתה בת 4 בלונדינית יפה בוגרת לגילה חכמה ומבריקה במיוחד.

אבל ברגע אחד בו הגרמנים החליטו להטיל פצצה שפגעה ישירות בבית המשפחה, ההרס וסיוט החיים שלה  רק התחיל.

מסלול שהסתיים במותה  לפני כשלוש שנים מהמחלה הארורה  אבל נמשך 74 שנים

המשפחה כמעט כולה נהרגה בפיצוץ.

היחידים ששרדו את התופת מלבדה היו אחותה, אחיה ואמה.

נועמי הייתה כלואה בין הריסות הבית שקרס על יושביו ובמשך שלושה ימים בקושי נשמה ללא מזון שתיה או סימן לתחילת פעולות חילוץ.

כמות חמצן מינימלית שהגיעה למוחה הותיר אותה נכה פיזית נפשית ומנטלית.

היא עלתה ארצה עם אחותה אחיה ואמה והדבר הראשון שעשתה בארץ היה לאמץ לחיכה כלבה קטנה כמו ג’ילדה שנהרגה בפיצוץ ההוא.

גם ג’ילדה החזירה נשמתה לבורא ביום המקולל ההוא.

נועמי לא זכתה לחיי שלווה, לא ראתה ילדים, בעל, חברות או בילויים.

נועמי ידעה לאהוב את ג’ילדה שלה ואת המטפחות שבדרך קבע היו מקופלות בכף ידה, נפתחות ומתקפלות 4500 פעם ביום.

היא הצחיקה אותנו, היא ריגשה, הרגיזה,  טיפלה, היא עשתה הכל באופן המוזר ההזוי הילדותי והמיוחד שנכון ושמור רק לה.

העברית הלא ברורה. הנחישות הנכונות לסייע והמבט העצוב, עצור, בוהה עם שתיקות של מוות חום, חיים והזיות.

חוץ מזה לא אהבה לא רצתה ולא חלמה על כלום.

נועמי  בנשמתה ובראשה הייתה ילדה בגוף מעוות של זקנה מוזנחת.

היא צחקה משטויות, בכתה משטויות וסיימה את חייה בלי שהבינה אותם.

דבר אחד בטוח. אם יש עולם הבא. היא מאושרת הרבה יותר.

הפגישה עם אחותה, אמא שלה, משפחתה שנספתה בתופת ובעיקר….היא וודאי פגשה את ג’ילדה שלה.

וואלה נועמי, יום השואה הזכיר לי אותך ותקפו אותי געגועים.

הקשר שלנו היה מיוחד.

תנוחי על משכבך בשלום.

יהי זכרך ברוך

 

 

 

.

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם