מכתב לפקח

מכתב לפקח שקיללתי / יוסי דנה

 

אשתי ואני פנסיונרים מאושרים.

היא בת 78 ואני חגגתי בשבוע שעבר 81.

במסגרת חגיגות יום ההולדת, יצאנו אשתי ואני למסע קניות.

הבגרות אצל נשים, שלא לומר הזיקנה.  מעוות כמעט הכל מלבד את התאווה לקניית בגדים.

אז הגענו לרחוב יהודה הלוי בתל אביב, בירת הקניונים והחנויות.

נכנסנו לחנות שחברה צעירה בת 77 המליצה לרעייתי והתחלנו במסע מטורף.

מדידה ועוד אחת, שמלה פרחונית, קומבליזון, חזיה שנראית כמו הלוגו של גבעתיים ובשלב הזה הבנתי שאני מיותר בחנות.

יצאתי החוצה לנשום אוויר ופחות להתעצבן.

תוך כדיי התבוננות ברחוב  ההומה אדם אני מבחין בך פקח  יקר שרושם דו”ח ומצמיד לשמשת הרכב.

נגשתי אליך ואמרתי לך בשיא העדינות “פקח חביב, אתה רואה שאני אדם מבוגר וכמעט נכה, אמנם אין לי תו נכה אבל מבקש שתתחשב”

ענית לי  “בגילך הגיע הזמן שתלמד לא לחנות את הרכב איפה שאסור”

פה כבר הרגשתי שאתה מגזים בתשובה אמרתי לך “אם זו התשובה שלך, אז לך לעזאזל חוצפן”

בתגובה, רשמת דו”ח נוסף על הפרעה בתפקיד שגם אותו הצמדת לשמשת הרכב.

המשכתי בשלי והבעתי דעתי על המוצא שלך שללא ספק הגיע מהקוף, על הטמטום וחוסר התחשבות, על אטימות לבך ועל כמה שרק פקח טיפש מתנהג כפי שאתה מתנהג.

שוב הצמדת דו”ח נוסף על העלבת איש ציבור.

פלטת משהו לא מכובד עלית על האופנוע שלך ועזבת את המקום.

אשתי יצאה אליי  ושאלה “מה דברת עם הפקח?” חייכתי בלי לומר מילה, היא הוסיפה  “בוא יענק’לה סיימתי”

עשינו דרכנו  חזרה לתחנה, עלינו לאוטובוס ושבנו  הביתה.

 

.

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם