חיים אחרים

חיים אחרים / יוסי דנה

תשע בבוקר יום שלישי יושב בקפה “מיכל” בקניון הקריות המכונה “הקריון” ממתין לפגישה שלי.

קפה הפוך חזק ומעשן את זמני באזור המוקצים מחמת הטבק שהופך עשן.

לידי רובצים במרפסת המסכנים מכורים נרקומנים של החיים.

מבעד לקיר הזכוכית הענק מסתכל בקנאה על הממוזגים, חכמים, נקיים ויפים.

מולי שדרה סלולה בניחוח רחוב ספרדי  שמוליכה את באיה לבתי הקפה ולמסעדות הסמוכות מותירה אותי נהנה עצם קיומי.

מתבונן בחוכמת העלים הנושרים העושים דרכם מטה בסלאו מוושן חינני כאילו תפקידם בשדרה הוא עצם צניחתם.

באופן ציורי ומושלם  העלים נוחתים ונטמעים באספלט הצבעוני כמו היה ביצית הממתינה לזרע לתחילת הפריה.

תוך כלום זמן מבצבצים מתוך האספלט במקום בו שקעו למנוחת עולמים ניצני צמחים הנובטים לצרורות  אורגנו, קורנית ומרווה.

מביט מופתע בתהליך ומסובב לראות האם רק אני עד לתופעה.

שלוש נשים צעירות מצמיחות אוזניים לגודל לא פורפורציונלי כדי לקרוא מחשבותי.

האמצעית עם המיני מחייכת, אולי זיהתה מחשבה זדונית…..

מסיר את שעברה בי שמא אצמיח כוונותיי ומחזיר מבטי לשדרה.

במסעדה האיטלקית שממול “לה בוריטה”  נפתח חלון קטן ומתוכו מושטת יד באורך ארבעה אולי חמישה מטרים ולוקטת צרור מכל צמח תבלין.

מלצרית ניגשת אליי עם כוס סודה קרה, מאפה שקדים שרוף קריספי  בדיוק כמו שאני אוהב ושואלת בלי קול…”תרצה להזמין משהו?”

“בדיוק את זה” אני עונה לה.

מעיף מבט בשעון לוודא איחור פגישתי או הקדמתי כהרגלי.

מסתבר לא זה ולא זה.

פשוט הגעתי לחיים אחרים.

בדרך חזרה לתל אביב, חוצה את מנהרות הכרמל ברדיו שלמה ארצי מנגן את “אהבתיה”.

מעט לפני עתלית מימין מבחין ברצועת חוף מזמינה אך ללא רוחצים למעט אחת ששוחה במערומיה לפחות על פי בגדיה המונחים על סלע לצד הספר “גבר, אישה ציפור”.

מנסה לעצור ולחבור לחוויה אך מסתבר שאכן הגעתי ל….חיים אחרים.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם