זיווג

זיווג  / יוסי דנה

 

וויאט-בר , הירקון פינת ירמיהו. היא יושבת על הבר לוגמת את נשמתה מטביעה את בדידותה כשהוא  עובר לידה, מעיף מבט של חולה הנגוע  בחרמנולוגיה, מחייך, נעצר לידה ושואל, “סליחה רגע, את מאמינה באלוהים?”

היא במבט שרומז “נראה לי נדבקתי”  עונה לו “כן למה?”

ברשותך אשאל . “מה ברא אלוהים ביום הראשון?”  ” מה ז’תומרת? ברור. בראשית ברא אלוהים את האור והחושך” – “יפה” הוא אומר לה. “ומה הוא עשה ביום השני?” , “ביום השני  את הרקיע ואת הים, בשלישי את האדמה ואת העשב, ברביעי את הירח ואת השמש בחמישי את החיות בשישי את האדם  ובשבת סיים את מלאכתו”

 

יפה מאוד צודקת, רק חשבתי אם את יודעת היום מה הוא עושה?”

מבלי שימתין לתשובתה הוא מייד ממשיך….היום נסיכה שלי הוא מזווג זיווגים לכן דאג להפגיש בינינו”

היא צוחקת, מוקסמת  תוך כדיי בדיחה ועוד אחת, הריטואל הקבוע של דייט ראשון. היא צוחקת, הוא מתחרמן.

חצות כבר מאחריהם, כמות הערק און דה רוקס  שהלבין וחייך את נשמתם  עושה להם להרגיש פתוחים ומחוברים…הוא לוחש לה “שנזוז?”

היא מצחקקת  וריח האלכוהול שנידף מהבל פיה עושה לו לרצות אותה יותר.

הם עוזבים ותוך כלום זמן הם בדירה  שלו בכוכב הצפון.

היא נזרקת על הספה הלבנה הגדולה  שבסלון.

הוא נכנס לחדר השינה המעוצב והצחור שלו, קורא לה לבוא אחריו.

היא מרימה עצמה, נעמדת בפתח החדר המומה  ושואלת “מה זה הדבר המושלם הזה? אני מרגישה דוהה בין עננים”

תוך שהיא מתפעלת הוא מושך את ידה למיטה, היא נזרקת עליו. ודקותיים או יותר, הם רק מחובקים צמודים וספונים אחד בשנייה.

הוא מסובב את שפתיה אל מול שלו, נושק לה, הנשיקה הופכת לוהטת יותר ויותר.

הוא מגלגל לשונו בחלל פיה  כאילו תר אחר לשונה.

היא משתפת פעולה ולשונה כאילו מתחמק אך רוצה למשש את לשונו.

גופה הופך בוער, גופו הופך יותר.

חום גופו פוגש בחום גופה
ביחד הם הר געש בהתפרצותו המרהיבה

הוא לוחש לתוך אוזנה מנגינה של תשוקה

 

היא הראשונה ליזום ופותחת את כפתורי חולצתו. הוא מתמסר ולא בקושי.

היא מסירה את שלה, מסובבת את החזיה כשהאבזם  בחזית, פותחת במהירות שלא הייתה מביישת את טובי הקייסים זריזי הידיים

היא חצי עירומה, הוא חצי עירום, בוערים, נוגעים ומתנשקים.

הוא מחפש אחר רוכסן החצאית, היא עוזרת ופותחת. הוא מפשיל מכנסיו. הם עירומים, צמודים וכל כך רוצים.

 

כל כך רוצים שאצלו מייד רואים.

הוא מתוח כפי שלא היה מימיו.

היא רואה שהבחור מצוייד  כהלכה ולא מדובר באקדח אלא בתותח.

היא זקורת שדיים, שפתיה חמות כמו זועקות “בוא תנגן לי את קונצרט חיי”

היא נשכבת על הגב, הוא רוכן מולה, פניו לא אל פניה כי אם בין רגליה.

הוא מענג את נשמתה , היא נוגעת בשמיים, מסננת קללות, צועקת אנחות.

הוא מרים ראשו ונושק לביטנה.

הוא מלקק כל הדרך בואך צווארה.

נשיכות שמצמררות את כל גופה.

הוא חוזר למסלול ממנו בא.

עוצר בחזה, עובר מפיטמה  אחת לשניה  במיומנות אלוהית.

היא עוד שנייה מתפרקת,

בתנועת רגלייה הארוכות מפסקת את רצונה שיבוא בה עמוק.

הוא  חודר למערות האושר, היא שורטת ורועדת.

הוא ממשיך, הוא בפנים  והיא שוב מתפרקת, הוא מרוקן תכולת כליו בתוך גופה, היא צועקת, גופה רועד בעוויתות בלתי רצוניות כפי שלא חוותה מעולם.

נוזל החיים הלבן  והחם עושה דרכו במעברי צניעותה.

הם מחייכים, שמוטים, נאנחים, נרדמים לא לפני שעוד הספיקה לומר לו

“אשכרה מזווג  זיווגים האלוהים הזה”

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם