ווידוי של הלייף……

מתנצל מראש על  החשיפה.

מרגיש לי שהגיע הזמן……אני חייב להוציא מהלב ולנקות את מצפוני.

38 שנים של סבל ומחשבות על אותו ערב ארור.

כן כן  38 שנים של בכי בלילות, של סיוטים ושל  כמיהה להחזיר את הגלגל לאחור,

38 שנים שאני סוחב את זה איתי והערב החלטתי שלא עוד !!!

חייב להתוודות, בתקווה שיגיע כץ ליסוריי.

אני מדבר על ליל שבת, קיץ 1979 בעיירה הכי דרומית ואהובה עליי בעולם, אילת בירת נשמתי.

לאחר ארוחת ערב שבת, אני, נער מתבגר בן 15, מורד וחושב שיודע הכל. יוצא מהבית בסערה לאחר וויכוח עם המשפחה, יורד רגלי לכיוון מרכז תיירות ומשם כשהדמעות לא מפסיקות לזרום ממשיך לצעוד לכיוון החוף. הולך, חושב, בוכה ומצר על מר גורלי…..אז עדין לא הבנתי כמה באמת מר גורלי…..

תוך כדיי הליכה, אני מבחין בזווית העין שמישהו עוקב אחריי……אני מעיף מבט ימינה ורואה גבר בשנות החמישים לחייו, שפם עבה, לבוש בחליפה שחורה. הוא קולט שהבחנתי בו ומייד שואל אותי “ילד איך אני מגיע למרכז תיירות?” בקול רם אני עונה לו “עברת אותו ממש עכשיו זה פה מאחור”

“למה אתה צועק?” שאל הגבר.

נפלטה לי קללה עסיסית שהבהילה  את האנשים שישבו מטר מאיתנו ובעיקר הבהילה  אותי…. קיללתי ופתחתי בריצה לכיוון מזרח…..

אני רץ וחושב….מי זה שב 10 בלילה בחום כזה ליד הים מסתובב בחליפה שחורה ועוקב אחריי……?!?!

חושב, רץ, מבוהל והמחשבות לא פוסקות מלהלחיץ….הדמעות חזרו להרטיב לי את הלחיים ואילו החום היבש מנסה לייבש אותן ללא הצלחה.

מגיע לגבול עקבה. סמוך לגדר ההפרדה של המחסום על קו המים…מתיישב על סלע ומנסה לסדר נשימה.

מסתכל על הים שכאילו אומר…יהיה אשר יהיה, אני פה לעולמים.

הכוכבים מאירים את השמיים באור כחול ומסתורי, האניות נראות כיהלומים על פני המים ואני רועד מקור למרות החום…..

לא מבין על מה המהומה, למה רצתי, מנסה לשחזר את המריבה שפרצה בבית, מנסה להבין כל מיני דברים כמו גם את החיים…….ולא מצליח להתאפס על עצמי.

אין לי מושג כמה זמן ישבתי שם.

אין לי מושג איך אבל…..קמתי ללכת ורחשים מוזרים משכו אותי לכיוון המים….אני קולט משהו גדול שחור שצף בים…אני לא חושב פעמיים ונכנס עם הבגדים לכיוון “הדבר הזה”….כשחצי גופי במים אני מגיע ל….גופת גבר בחליפה שחורה…..”זה הוא?” אני שואל בקול. “זה פאקינג הוא”.

זה האיש בחליפה השחורה……הוא מת!!!!!!!!

מנסה לצעוק לעזרה…הוא כבד,לא מסוגל להרים אותו…תופס לו את היד ומושך לכיוון החוף…איך שהוא מצליח והוא שוכב על החוף ממש לידי ואין לי מושג מה עושים.

לעזאזל!!!!!!!!!!!!!! למה אני???

מקרב את האוזן לפיו לנסות לשמוע נשימה, לוודא חי או מת…מסתבר שמת.

קם ללכת להזעיק עזרה..נעצר וחושב…מה אם יאשימו אותי?

וואו נכון!!!

הם יאשימו אותי !!!

חושב לברוח וחוזר בי….מחליט לעשות מעשה.

צועד לכיוון המחסום הצבאי, קולט חייל  משועמם, אני ניגש אליו ואומר לו
“חייל, אבא שלי שקע עם הרכב פה לא רחוק ונשלחתי למצוא את חפירה או משהו”

החייל אומר לי “אביא לך חמוד, אבל תחזיר לי טוב?”

“ברור ברור” עניתי לו.

הוא מביא לי את האת ואני חוזר לגופת הברנש בשחור.

מגיע אליו וחושב “איך אני הולך לקבור את הדבר בגדול הזה ושלא ימצאו אותו לעולם”

גורר אותו בקושי רב, כולי מזיע כמו חזירון מסריח אבל נחוש ולא מוותר.

גורר את הגופה לגדר שצמודה לגבול ומתחיל לחפור….

אני בלי שעון ואין לי מושג כמה זמן אני חופר אבל זה מטורף ועוד מעט מגיע הבוקר….

כשהגעתי לעומק הרצוי כך היה נראה לי. גררתי את הגופה והשלכתי  לבור.

מכסה אותו בחול שהוצאתי, מנסה לחשב מהלכים, מנסה לראות מה אני עושה…

בעודי מכסה מעביר מחשבות ביני לבין עצמי  כשכולי מזיע ומבוהל אני קולט רכב שנוסע  לכיוון שלי…

קפאתי במקום !!!

שנייה וחצי לקחת לי להבין….השתטחתי צמוד לקרקע מבלי לזוז בתקווה שהרכב יעבור ולא יראה אותי.

אכן זה היה ג’יפ שנסע ולא גילה אותי…..נשמתי לרווחה…אבל לא לאורך זמן…דקה וחצי והג’יפ הסתובב חזרה ודוהר לעברי כשהוא מכריז במגה פון בערבית בווליום מטורף. לא הבנתי מה הוא אמר, אבל זה היה מאיים ובלתי ניתן לפרשנות אחרת אלא, התרוממתי עם ידיים על הראש, פרוז’קטור עצום סנוור את עיניי ולא יכולתי לראות כלום.

זה לקח שלוש שניות וכבר הייתי כבול בג’יפ מאחור עם כיסוי שחור על ראשי מבלי יכולת לראות מי מה ולאן….

להערכתי הם היו שניים ובכל מקרה הם שמרו על שתיקה מוחלטת.

המחשבות הכי מלחיצות בעולם התחילו להדהד…

אולי הם חיילים טובים שחשבו שאני ערבי וישחררו אותי.

אולי הם ערבים שחוטפים אותי…

אולי זו ניידת סמויה של המשטרה ועכשיו יגלו את גופת האיש בשחור…

אולי ואולי ואלי….מה שבטוח זה שהידיים כואבות לי, אני פוחד  וקשה לי לנשום עם הכיסוי על הראש.

“סליחה” אני לוחש להם, “סליחה יש לכם מים אני מת מצמא”

ואז ברגע המלחיץ ביותר אחד מהם עונה לי בערבית כבדה ובקול רם  “אוסקוט !!!”

בשלב הזה הרגשתי שאני לא שולט על הצרכים ופשוט ברח לי שתן.

 

איך שברחה לי הטיפה הראשונה אני מקבל חבטה, מרפק לבטן ושומע צעקה “מה אתה דביל?….הרטבת את כל המיטה”

אני פותח עיניים ורואה את אשתי…….

 

חמישי שמח חברים……

 

 

 

 

 

 

 

48 Comments

  1. חחחחחחחחלל הרגת אותי!!!!! כתיבה מרתקת ונפלאה, תמשיך!!!

  2. חחחחחחחחחחח ……………היה לי ברור שנקודת ה”פאנץ’ ליין” תגיע…………..אבל, אתה מרתק 🙂

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם