הפסיכולוג

מכתב לפסיכולוג / יוסי דנה

 

ברשותכם שנייה לפני המכתב הקדמה קטנה.

לפני עשרים שנה רכשתי ארונית אמבטיה מרשת שיווק גדולה שלא אזכיר את שמה כי היא מרכז הבית באנגלית.

ארונית שהגיעה ארוזה בקרטון כבד וגדול.

הגעתי הביתה שמח וטוב לב, פותח את הקרטון ומגלה 5864 חלקים.

לא מגזים, משהו מטורף ובלתי ניתן להרכבה בעליל.

פה אספר לכם שאני הנדי מן  ואיך אומרים החבר’ה? לא פראייר בכלל.

יודע לעשות הכל..

תואר שני בעצולוגיה ותואר  שלישי בבורגולוגיה.

אבל זה היה גדול עליי.

התקשרתי להום סנטר , סליחה, למרכז הבית באנגלית, בקשתי שיגיעו להתקין ולחבר אמרו לי מחיר שהיה בערך פי שניים ממחיר הארונית.

באותם ימים השקל לא היה מצוי בכיסי בלשון המעטה להבדיל מהיום שרק שקל מצוי בכיסי. אז אספר לכם שסרבתי מטעמים עקרוניים.

וכך הפכה הארונית לסלע מחלוקת…כן כן, לא  כאבן שאין לה הופכין. אלא סלע מחלוקת. כל פעם שאשתי עברה  לידה, הייתה מתפתחת בינינו מחלוקת.

מחלוקת שלא לומר וויכוח חד צדדי שבו היא צועקת ואני מהנהן להסכמה ברעד טבעי ובלתי אמיץ.

כך חודשיים ימים והגוש המקורטן הזה נח אצלנו בבית בחוסר חן משווע.

יום שישי, ככל שישי אחר, ארוחת צהרים משפחתית מורחבת.. תוך כדיי ביס ועוד אחד.מספר לאחי שיושב מולי את סיפור הארונית.

אחי שלא ניחן בחוש טכני בלשון המעטה..או במילים אחרות, כשנגמר להם גליל נייר הטואלט במתקן,  הוא מזמין טכנאי ניירות מוסמך.

אבל אחי שמוכשר בחוכמה יתרה אומר לי כלאחר יד “תחשוב שאני קניתי את הארונית והדבר הראשון שאני עושה זה לחייג אליך, אתה מגיע וכמו נינג’ה מרכיב אותו לתפארת מדינת ישראל”

המשפט הזה סיים לי את הארוחה על אף שהייתי באמצע הביס …יצאתי כאחוז אמוק, רצתי הביתה הוצאתי כלי עבודה ובלילה שבין שישי לשבת הארונית עמדה יציבה, יפה, מדוייקת ולתפארת חדר האמבטיה שלנו.

השיעור שלי היה ועודנו מלווה את חיי יום אחר יום, בעיה מכשול או דילמה,אני מתיישב וכותב מכתב.

לעיתים המכתב מתגלגל תאורטית במחשבות ולעיתים הוא מצטייר באותיות מילים ומשפטים על המסך שאני מרקיד עם המקלדת.

אני הפסיכולוג ופותר הבעיות הטוב בעולם כשהן שלי.

 

אני מסיר את כובע ה-אני ושם כובע של יועץ לחבר, לאח או לקרוב אחר.

למדתי שאנו מכירים את הבעיות שלנו טוב יותר מכל אחד ולכן הפתרון טמון בנו. חששות, דילמות ופחדים  מונעים מאיתנו לקבל את החלטות נכונות.

לא תמיד מצליח לפתור ולשנות עובדות, אז רק משנה גישה והכל הופך לנעים יותר או לכואב פחות.

לסיום אומר, אולי  לא כתבתי מכתב, אבל תקווה בליבי שבכל זאת עמדתי במשימה.

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם