גם אני רוצה להיות שמעון פרס

   

פינת המאמר כי בא לי לומר, תהיה קטגוריה שבה אכתוב מעת לעת על נושאים שונים שנגעו, ליטפו, האירו או משכו את תשומת ליבי.

והפעם……..

גם אני רוצה להיות שמעון פרס.

אפתח ואומר, לא תשמעו פה סיפורי שמעון פרס.

לא דעות פוליטיות וגם לא אספר על האיש  ועל פועלו, לזה יש טובים ויודעים ממני.

רק אנסה לפתח  את הרעיון של המשפט “גם אני רוצה להיות שמעון פרס”

מייד תקראו  איך הופכים להיות שמעון פרס, ואגב סוד קטן? זה בכלל אבל בכלל לא בעיה להיות שמעון פרס.

אז מבחינתי להיות שמעון פרס זה בהכרח אומר להיות כל מה שמכיל שמעון פרס.

שילוב של מורה, תלמיד.

מנצח, מפסיד.

ילד וקשיש.

הוא היה הכל יחד וכל אחד בנפרד.

דייקן, נחוש, מכבד, אוהב אדם, ממלכתי, אנושי, נאור, שמרן, מדבר בשפה של העומד מולו בכבוד עצום.

נדיר ביכולות ביטוי, כתיבה, אופטימיות, לא נוטר טינה, לא שונא, לא נוקם, חד מחשבה, שנון,

נמרץ, בעל יכולת מופלאה ליפול, לקום להיקרא לוזר ובכל זאת לנצח.

צעיר לנצח.

ואפרופו צעיר לנצח…….על זה אנחנו מדברים

גם אני רוצה להיות שמעון פרס. צעיר בן 90 מלא אנרגיות של בן 25.

איך הוא עשה את זה?

זו שאלה שמייד אסביר….. האמת ש”מייד אסביר” נשמע מוגזם לומר  על תופעה שכל החוקרים בעולם לא יצליחו להסביר, אבל נברר יחד כמה פרטים ואולי נקבל קצה חוט…..

אגב שאלו פעם את  פרס, מה אתה רוצה לעשות שתהיה קשיש, הוא ענה-“את מה שאני עושה היום, רק יותר מהר”

להיות שמעון פרס זה בעיקר לרצות להיות או להשאר צעיר לנצח או עד שהשוכן במרומים יחליט אחרת.

כשהיינו ילדים ושמענו על איש בן 65 הוא היה מצטייר כקשיש בא בימים שלא לומר…אוטוטו הולך בלילות.

65 זה ה50 החדש. 80 זה ה60 ו93 זה ה80 החדש.

אנחנו רוצים  לחצות את ה-100 כשכוחנו במותננו.

הכלים ששמעון פרס השתמש בהם, הם כלים נפוצים, שמישים, יעילים ובעיקר מלאי חוכמה ויופי.

לא לחדול לעבוד

להקיף את עצמך בצעירים

לאהוב את החיים

לתכנן את המחר כאילו נחיה לנצח

לקרוא

להתעדכן בטכנולוגיות

להתלהב

לאהוב אדם

ולאהוב את החיים

תחשבו לרגע כמה הזוי- שמעון פרס הלך לעולמו בן 93 וכל כך טבעי שנאמר-

“הוא נפטר בטרם עת”

וזה כמו שאמרנו- הרוח הצעירה, האופטימיות והפעילות האין סופית.

פרס אמר פעם- “אני רוצה לחיות גם אחרי מותי”

תחשבו כמה חיות יש באמירה הזו.

אני רוצה לחיות גם אחרי מותי !!!

כלומר- לא באתי לעולם כדי לעבור.

לא באתי לעולם לאכול לשתות  לעבוד לצאת לפנסיה לנוח ולמות

באתי להטביע חותם,

באתי לחיות

באתי לשנות

באתי להיות משמעתי

באתי לעזור

באתי ואני לא רוצה לעזוב

“אני רוצה לחיות גם אחרי מותי “!!!

חברים- צר לי לומר לכם, חלקינו לא חיים גם לפני מותנו.

חכם סיני אמר פעם :

“שנולדים, בוכים והסביבה שלך שמחה. חייה את חייך כך שכשתמות, העולם יבכה ואתה שם למעלה תביט שבע רצון על מה שעשית ותשמח”

אני משוכנע שפרס מסתכל מלמעלה שבע רצון, מחייך ואומר…..”.יאללה  באמת שעשיתי הכל אבל הייתי רוצה להספיק עוד כמה דברים….”

פרס היה אחרון  הנפילים שנלחמו על עצמאותנו, חלמו, הקימו את המדינה, ביססו עיצבו והכניסו בה חיים.

וככזה, היינו  יכולים לדמיין אותו מיושן, עתיק ונטול מושג בטכנולוגיה המודרנית.

כמובן שפרס לא היה כזה וכל כולו נצמד לקידמה, חדשנות ולעתיד.

חברים תיצמדו לטכנולוגיה.

תבחרו בחדשנות.

תלמדו.

תתעדכנו ואל תישארו מאחור.

העולם שייך לצעירים אמרו פעם.

אכן העולם שייך למי שנשאר צעיר ורעב לחיים.

כל צעיר חולם להגיע לגיל פרישה, וכל גמלאי חולם להיות שוב צעיר,  

אך מה בעצם כל כך טוב בלהיות צעיר? כשאתה פורש, זה הזמן היחיד באמת בו אתה לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד. אתה יכול להתעורר מתי שאתה רוצה

למרות שבדרך כלל זה קורה בשעה מוקדמת יותר משהיית קם לעבודה

ואם בן או בת הזוג מדברים יותר מדי, אפשר פשוט להשתיק את מכשיר השמיעה.

גיל הפרישה- לא הפרישה, רק הגיל  הוא הגיל שבו מתחיל הכיף האמיתי!

אפרופו גיל  מתקדם….. מספרים על ההיא בת 85 שחזרה הביתה לאחר משחק קלפים עם חברות,

ומצאה את בעלה בן ה-90 במיטתה עם אישה אחרת.

כועסת וזועפת, היא העיפה את בעלה הזקן מהמרפסת של הקומה השישית.

כשעמדה מול השופט בבית המשפט, באשמת רצח, שאל אותה השופט אם יש לה משהו לומר להגנתה.

“כן כבודו” השיבה הזקנה. “חשבתי שאם זקן כמוהו  בן 90 יכול לשכב עם אישה, הוא בטח גם יכול לעוף…”

האמת חברים שכל הבדיחות והסיפורים על קשישים זה הצעירים המציאו.

בעיני ילד בן 12, חייל הוא כבר איש.

בעיני חייל, 50 הוא קשיש ובעיני 50 בני 80 כבר צריכים להחזיר נשמתם לבורא.

הבעיה  היותר גדולה היא בעיני עצמנו.

איך אנחנו נראים בעיני עצמנו ומה אנחנו עושים עם זה…..

זה כמו זוג החברים שיושבים על הבר ומסתכלים על שני גברים זקנים שישבו מצדו השני.

לאחר כמה דקות, אמר אחד מהם לחברו “תראה אותם… ככה אנחנו נראה בעוד שלושים שנה”

עונה לו חברו “משה… זו מראה…”

אנחנו רואים עצמנו כצעירים או קשישים וזו הנקודה שעלינו לתת את הדעת.

מה הופך אותנו לכאלה או כאלה.

אגב בכולנו יש מזה ומזה. זה רק תלוי איך התעוררנו בבוקר…..

יקיריי, כל הנכתב פה נכון, חשוב ומשמעותי כדיי להיות שמעון פרס.

והומור זו מנה יומית שחייבים לצרוך ומומלץ כמה שיותר.

לזרום עם החיים, לדעת מתי להיות איתם ומתי נגד הזרם.

מה שמזכיר לי את הקשיש שנוהג ברכב פתאום אשתו מתקשרת ושואלת אותו

“יענקלה איפה אתה?”

אז הוא עונה לה “באיילון למה?”

“תיזהר מאמל’ה, אמרו עכשיו בחדשות שיש איזה מופרע  שנוסע נגד התנועה”

אז הוא אומר לה ” אחד? זה כולם !!!”

עכשיו כשהבנו וכולנו רוצים להיות שמעון פרס.

בואו לרגע נחזור על כמה נקודות:

חדשנות

הומור

למידה

עבודה

הקפת עצמנו בצעירים

להסתובב בחברת אוהבי החיים

לעזור

לתרום

לאהוב ולהיות נאהב.

לתכנן, לחלום, להגשים ולא להכנע לעולם.

כלי יעיל חכם ונכון לשימוש בכל גיל סיטואציה ובכלל, זו חשיבה מחוץ לקופסא.

לא לחיות בתבניות מחשבתיות של החיים.

לחיות בקטע של….אפרופו חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא….

אגב חשיבה יצירתית זו תולדה של סקרנות שהיא  תכונה בולטת אצל צעירים בנפשם.

פרס היה סקרן  כמו תינוק שרק הגיח לעולם.

כשאתה סקרן אתה רוצה ללמוד רוצה לחקור רוצה לחיות ורוצה לדעת.

זו תכונה שמאכילה את הנפש ברוח בלתי פוסקת.

ככל שנרצה יותר, נחייה יותר ונשאף ליותר, העוצמה הפיסית והנפשית שלנו תתחזק.

המוטיבציה לחיים  של פרס הייתה כמעט בלתי שבירה. הוא בקושי חלה.

אומרים שהמחלות והחולשות באים לחולים ולחלשים.

כשאתה איתן סקרן עובד למד חושב עושה ויוצר, אין לך זמן להיות חולה.

המחלות לא אוהבות חזקים.

כשנמצאים בסביבה תומכת חזקה מחבקת ואוהבת, קל יותר להצליח בכל משימה יעד או מטרה.

אלו יכולים להיות חברים, משפחה, סביבת העבודה שלך או כל הנ”ל ביחד.

כששמעון פרס נשאל על מי מבני משפחתו, תמיד הוא השיב בחיוך עם נחת שלווה ואהבה אדירה כשפניו קורנות מאושר.

בית יציב  ומשפחה חזקה לצידך, זה הדלק הטוב בעולם לצאת למסע החיים.

כריסטיאן מורגנשטרן אמר ש”הבית אינו המקום בו אתה גר, אלא המקום בו מבינים אותך”

משפחה שומרת עלינו צעירים, משפחה דואגת שלא ניפגע, שלא ניפול ושאם חלילה ניפול, היא שם כדיי להרים, לתמוך, לחבק, לאהוב ולוודא שאנו בטוחים.

שמעון פרס התקבל בחום ואהבה כמעט בכל מקום אליו הגיע, כי ראה בכל המדינה משפחה אחת גדולה.  לכן כל כך הצליח להרגיש שייך מלא בטחון כריזמה והשפעה.

ערך המשפחה הוא ערך עליון בכל הקשור לתמיכה  והצלחות בכל תחנות החיים.

ואם הגענו לדבר על תחנות חיים, אומר רק שתחנות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, הן שמעצבות, מחשלות ומייצרות ניסיון חיים.

לתחנות יש שמות שכל אחד מאיתנו חווה והכיר בדרך זו או אחרת.

מאחת נכוונו מאחרת צמחנו משלישית הובכנו וכך תחנה אחר תחנה למדנו התנסינו וגדלנו להיות מי שאנחנו.

 לפני קצת יותר משלושים שנה ישבנו כמה חברים יום לאחר שחרור מהשירות הצבאי והחלטנו שאנחנו רוצים לנצח בחיים ולהיות מצליחנים.

אחד מאיתנו חלם על רפואה, שני על מדע ומחקר, שלישי על כסף גדול, רביעי על …לא זוכר, אבל העקרון ברור, כולנו רוצים להצליח כאמור כל אחד בתחומו.

נסינו לשבור את המשוואה, איך לעזאזל עושים את זה.

איך מנפצים את תקרת הזכוכית שלנו ומצליחים בגדול.

ישבנו ימים בעיקר לילות חקרנו ועברנו כמעט על כל מצליחן שאנו מכירים בעולם.

נסינו לבחון מה המכנה המשותף של כולם.

אולי נחישות?

כוח רצון?

אהבת כסף? פירסום? כוח? שליטה? השפעה?

חברים, אני רוצה לבשר לכם באופן הברור ביותר, ישנו מכנה משותף אחד ואחד בלבד שנוגע כמעט בכל מצליחן בעולם.

האופטימיות !!!

כן חברים יקרים.

אופטימיות זה שם המשחק.

אם אתה לא אופטימי, תרד כאן ועכשיו כי לא תגיע לשום מקום.

שמעון פרס היה ללא ספק אופטימיסט חסר תקנה.

אלמלא האופטימיות הנדירה שלו, הוא לעולם לא היה מצליח לקום מכל החבטות שקיבל בחייו הפוליטיים.

אנשי עסקים נופלים, קמים, פותחים, סוגרים מצליחים ולעיתים פחות אבל רק האופטימיים מצליחים לעשות את כל הדרך מהתחלה שוב ושוב ושוב  ולבסוף להצליח.

זה לא קל אבל כשאתה אופטימי, החיים קלים מחבקים וטובים.

אמרתי פעם לאשתי שבסוף יהיה טוב, ואם לא יהיה טוב, זה כנראה לא הסוף.

חברים תהיו אופטימיים, זה הסוד הגדול של החיים.

אם אנחנו עסוקים באופטימיות,  אין לנו זמן להתעצב על דברים שלא צלחו בנסיון הראשון.

ברנארד שו אמר פעם “אם אתה אומלל, סימן שאתה סובל מעודף זמן המאפשר לך לבדוק את מידת האושר שלך”

תדאגו שהלו’ז שלכם יהיה עמוס במשימות שאתם אוהבים.

תהיו עסוקים כל הזמן מהבוקר עד הלילה.

תבנו גשרים לאהבה, תחלמו, תתכננו, תקראו, תפתחו יחסים, קשרים, תבקרו, תגעו, תאהבו ובמידת הכישורים שלכם…תכתבו.

וואו כמה שזה מעשיר.

זה ממלא ברמות שלא ניתן להסביר.

תכתבו למקלדת,תכתבו לדף, תתייחסו למילים באהבה, תכבדו את המילה, תתחברו לקסם שבשפה.

אני מנצל כל דקה פנויה בכתיבת החיים ונהנה מהן כפול.

איך אמר קורט וונגוט  “סופרים יכולים לטפל במחלת הנפש שלהם בכל יום”

כי הם כותבים וכתיבה זו הפסיכולוגיה והטיפול הטובים בעולם.

אתה נוגע ועושה אהבה עם האותיות, אתה מלטף כל מילה וממקם אותה במקום שנראה לך הכי מתאים לה.

זו אומנות הכתיבה.

תכתבו חברים תכתבו.

זו באמת חוויה שמשאירה אתכם ערים לחיים.

אגב לא כולם מוכשרי כתיבה, לא כולם יודעים וזה בסדר ללמוד.

לשם כך יש את המורים המלמדים.

בכלל שמעון פרס טען ובצדק שלומדים מהטובים ביותר, הופכים לטובים יותר.

הלימוד נותן לנו כלים ולא חשוב מה אנחנו למדים, זה מרתק, זה מעשיר ונותן לנו פתח לחלונות שהכרנו פחות אם בכלל.

כל אחד וחלומו, כל אחת ומטרתה.

השכנה שלי הלכה ללמוד משפטים והיא צעירות שטרם מלאו לה……..71

היא לומדת שנה שניה ומעולם לא ראינו אותה מאושרת כל כך.

היא קורנת והחיוך שלה  הפך לבלתי מחיק.

בשבת האחרונה ישבנו לדבר, היא מרתקת אותי כל פעם מחדש והיא סיפרה לי על התכניות שלה מה היא תילמד לאחר שתסיים משפטים.

אני אומר לכם, אני מאוהב בה.

כשסיפרתי לה על הכוונה שלי לכתוב מאמר  בנושא “גם אני רוצה להיות שמעון פרס” היא אמרה לי “אתה תחשוב ותכתוב  מה שאני כבר יודעת. אני הופכת יום יום יותר ויותר  לשמעון פרס”

וזה לגמרי נכון.

ללמוד ללמוד  ומהטובים ביותר בלי פשרות והקלות.

אגב אני מכיר  קשיש שהגיע לגיל מופלג שטוען שגילה את סוד החיים הארוכים…..

שלחו מהעיתון מישהו לראיין אותו.

שאל אותו העיתונאי לסוד גילו המופלג.

ענה לו הקשיש, “יש לי רק סוד אחד – אני אף פעם לא מתווכח עם אף אחד על שום דבר”

“מה !?!” שאל העיתונאי,”זה כל הסוד?”

“בוודאי” ענה לו הקשיש

:לא יכול להיות” אמר לו העיתונאי

ענה לו הקשיש…”אתה צודק” !

 

חברים, לגיל השלישי חוכמת חיים מיוחדת עשירה ומגוונת.

כל אחד עבר מספר רב של תחנות ששינו, עיצבו וקבעו את הגישה והאופן בו הוא רואה את החיים.

לכל קשיש מבוגר סוד לחיים טובים.

אני אומר הכל נכון כי אין פה נכון או לא. אבל יש פרטים מלאים או לא.

יש יוצא מהכלל או לא.

יש חכם או לא.

יש כללים ברורים לחיים ארוכים וטובים.

דברנו על מרביתם, שמעון פרס הוכיח את כולם.

הגיל השלישי הינו גיל עם מעמד של כבוד בשל העבר שלו.

אני מבקש, אני רוצה, אני מתעקש להיות בגיל ובמעמד לא רק בשל עברי אלא בשל ההווה שלי, בשל עשייה עכשווית, בשל מעורבות, בזכות תרומתי לסביבה, לכתיבה, ליצירה, או לכל מה שאעשה.

שמעון פרס היה מוערך בשל עברו, פועלו ותרומתו מקום המדינה ובעיקר בשל מה שעשה בהווה.

תחשבו על קשיש בן 90 שיש לו חזון…..

זה הזוי שלבני גילו יש עבר בקושי הווה ועתיד בטוח שאין.

והוא דיבר על חזון, חלומות, על העתיד כאילו הוא הולך לחיות לנצח.

וכן חברים יקרים, הוא חלם וזה מה שהשאיר אותו צלול, חד ונחוש עד יומו האחרון.

חוויות העבר מנחמים אותנו, חוויות ההווה מחבקות אותנו וחלומות, חזון, תכניות עתידיות מחזיקות אותנו שפויים, צעירים ונמרצים.

ואפרופו עתיד.

אם נעצום לרגע עיניים וננסה לדמיין את עצמנו בעוד 30 או 40 שנה, לא יהיה פה אחד שידמיין את עצמו אומלל, בודד, מיותר וחסר ערך.

כולנו מלאי אנרגיות  עכשיו לשנות את העולם, להפוך כל אבן כדיי להגיע לשערי שמים אחרי 120 כשאנחנו מסופקים ממה שעשינו, ממה שהשארנו ובעיקר אם הצלחנו להשפיע, לשנות, לתרום ולעשות.

אנחנו חייבים להמשיך באותה  אנרגיה, אותה נחישות, אופטימיות, אהבה, רעב לחיים, הכמיהה להיות צעיר, להקיף עצמנו בצעירים, לכתוב, ללמוד, לתכנן, לצחוק ולהפגש עם חברים, ההומור נותן לנו כל כך הרבה חיות בריאות ואושר.

תעשו ספורט, תהיו חזקים, תחייכו, תחלמו ותגשימו.

תזכרו שלהיות שמעון פרס זה הרבה יותר ממחייב.

זה לא קל, אבל זה  גם לא מאוד קשה. זה רק להביא הלכה למעשה את הדברים שכתבתי עליהם.

אם הצלחתי להזיז למישהו משהו בחשיבה, בגישה….דייני!

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם