אבא שלי

סיפור חיים

 

אבא שלי -עמנואל דנה.  בן לילי ויוסף דנה זכרונם לברכה, נולד

ב -13/8/1937 בטריפולי שבלוב.

גדל למשפחה בת 8 נפשות, נתון זה היה נכון עד ערב מלחמת העולם השנייה, ליתר דיוק מאי 1941.

פצצה שהטילו הגרמנים בערב שישי על ביתו, לקחה ממנו את שלושת אחיו, אבא, דודים בני דודים ובסך הכל 28 מבני משפחתו מצאו את מותם באותו ערב אכזר של 1941.

אחות מוגבלת פיזית ונפשית צעירה ממנו, אחות גדולה, אימו והוא עצמו שרדו את התופת. שרדו לא רק את תופת המלחמה ואת האובדן, אלא שרדו מלחמת קיום יומיומית. התמודדות עם מחסור, עם רעב, עם כאב ועם סבל.

קל זה לא היה, אבל בהחלט מעצב, מחשל, מבגר ויוצר בהם אישיות שללא האסון וודאי היו גדלים אחרת….

בינואר 1950 אימו- סבתי, סבתא לילי קיבלה החלטה, עולים לארץ הקודש לבנות בית בארץ ישראל.

החליטה, אמרה ועשתה, לאחר חודש הפלגה עם סיפורים שיכלו למלא לא מעט ספרים וסרטים, הגיעו לחוף מבטחים ומשם למחנה עולים בפרדס חנה. בבית העולים גרו כעשרה חודשים ובדצמבר 1950 עברו למה שיהפוך משכנם בחמש שנים הבאות למעברת ג’ליל (היום אזור ג’)

בתום חמש שנות מעברה עם כל המשתמע מכך, בפברואר 1955 , מצאו עצמם אימו ואחיותיו רוכשים דירה בשכונת נווה ישראל בהרצליה.

הוא למד בבית ספר ברנדס עד כיתה ו’ ואז הבין שללא עזרתו הכלכלית לקיום המשפחה, לא יהיה מנוס מחרפת רעב.

אבא יצא לעבוד בחקלאות כשהוא בן 12 בלבד ועבד משש בבוקר עד שבע בערב לפעמים בעבור כסף ולעיתים בעבור תרנגולת, ארגז ירקות או מצרכי מזון אחרים.

סבתא זכרונה לברכה, חינכה אותם לערכים, לכבוד, לנתינה, לאהבת הזולת, לענווה, לצניעות, לחזק את החלשים ולצודד תמיד בצדק, באמת, ביושר ובבורא עולם.

מתוך כך כשהיא מנהלת את חדר האוכל בבית ספר מעניקה מצרכי מזון וארוחות חמות לכל מי שידו אינה משגת, למסכנים שעומדים מתחת לחלון מטבחה רק כדיי לשאוף ניחוחות של בישולים.

את הערכים שספגו העביר לילדיו ולכל מי שהכיר ויכל להשפיע.

כשהגיע לגיל 18 התעקש להתגייס על אף שאימו חששה לחייו. התגייס לנח”ל ושרת נאמנה ובאהבה.

בתום שרות הצבאי עבד בתעשייה הצבאית ושם הכיר את מרים שכעבור שנה תהפוך לרעייתו ויחד יביאו לעולם את רבקה, אותי את דויד ואת איציק.

עם השנים נגע לא מעט בפוליטיקה מקומית מתוך רצון לשפר ולשרת ציבור חלש. אבא בחר לסייע לעבריינים לחזור לדרך הישר. בחר לארח בכל ערב שישי אסיר משוחרר כדיי לנסות להקנות לו ערכים.

בחלוף הזמן יצא לאבא  שם של משכין שלום וזכה ללא מעט הצלחות בין משפחות, בני זוג, שכנים ובכלל.

בצעירותו הצטרף למועדון מכבי הרצליה לאחר שהוכתר כאוהד מספר 1 ובתוך שנתיים יהפוך למנהל הקבוצה, תפקיד ממלא ומאתגר אותו מילא באהבה וגאווה כשש שנים עד שהתקרב מעט למסורת דבר שמנע ממנו להמשיך ליטול חלק פעיל בקבוצה.

אבל העדר פעילות ציבורית ומחסור באינטרקציה עם אלו הזקוקים לסיוע לא יכלו להמשך לאורך זמן ולכן פעילות במסגרת שכונת נווה ישראל הובילו אותו לזכייה בבחירות  לוועד השכונה וכיו’ר נפלה בידו הזכות  לסייע למשפחות רבות בנושא דיור, כלכלה, חינוך, מציאת מקומות עבודה ועוד.

במסגרת עבודתו בעיריית הרצליה בראשית שנות השמונים, ניהל את רשות החופים ובמסגרת היותו חלק מבכירי העיר ובעל השפעה, מצא הזדמנות מצוינת לשמש פה ושופר לאלו שלא יכלו להגיע למסדרונות העיריה.

בבגרותו כשהתחזקת והתקרב לדת, שימש כגבאי בית הכנסת, כבעל קורא התורה, חזנות ובכלל,  אבל יותר מכל הייתה לו הזכות  והתובנה שללמד ילד את פרשת השבוע של בר המצווה  שלו, זה סיפוק אדיר, זה ממלא ויוצק תוכן ומהות לחיים.

בעשרים וחמש השנים בהם זכה ללמד כ-400 תלמידים התמלא אושר וסיפוק עצומים וכמובן שעשה זאת ללא תמורה חומרית, אלא  מתוך שליחות נעלה וקדושה.

כשתלמיד שלו היה עולה בשבת חתן וקורא את הפרשה כולה ללא אף טעות לאחר שהוריו אמרו לי ביום הראשון כשהגיעו לאבא: “אם תצליח שידע משפט אחד, זה יהיה הישג ענק, כי הוא לא יודע לקרוא” – “ההתרגשות, הסיפוק והאושר הם בלתי ניתנים להסבר בשום מילה  או שפה בעולם” נהג אבא לומר.

לצערו של אבי, פגיעה בראיה בעכבות ניתוח כושל ומצבו הבריאותי מנעו ממנו להמשיך את מלאכת הקודש הזו.

 

כיום אבא בפנסיה חי עם אמא למטפלת צמודה.

אנחנו הילדים לא עוזבים אותם, מלווים ונמצאים סביבם תמיד לרבות בימי שישי בערב שזו מסורת הקידוש וארוחת שבת שהם ערך משפחתי מקודש, כולם מתקבצים ובאים ולזה  הם מחכים  כל השבוע וכמובן בחגים וימים טובים.

בקיצור ישתבח אלוקים שפיצה אותו על ילדות כואבת וקשה, כשהעניק לו משפחה לתפארת-אותנו ארבעה ילדים, שלוש כלות, חתן אחד, 12 נכדים,

6 נינים, אישה אחת ובורא עולם ששומר על כולנו.

מאחל שיזכו אמא ואבא לחיים טובים וארוכים,

שנזכה אנחנו, היקרים לנו וכל בית ישראל  לבריאות טובה, לאושר, לנחת ולקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם